היום הרביעי: לובלין ומידאנק

מידאנק

היום קמתי בידיעה שהולך לעבור עליי יום קשה אבל לא תיארתי לעצמי כמה..
ראיתי אלפי סרטי שואה שניסו איכשהו להמחיש לי את מה שהתרחש.. את התאי גזים או את חדרי מגורים  אבל עדיין, היום כשנכנסו למידאנק וראיתי מרחוק את כל המחנה עצמו חשבתי לעצמי שאני באיזה צילום לסרט כלשהו.. אמרתי לחברות מחשבה שעלתה לי .. וכשחושבים עליה היא קצת מטופשת כי זה עובדה מוכחת ,אבל תהיתי לעצמי אם זה קרה בכלל.. עדין לא מצליחה לתפוס את הרוע והאכזריות שהיו באותם אנשים..אני חושבת לעצמי על אותו גרמני נאצי אכזר אם בילדותו זה מה שהוא חלם להיות.. רוצח?!?
נכנסו לתאי גזים וסמרו שערותיי.. חריטות הציפורנים של האנשים הטבועות בבטון וכתמי הדם ..אני בעצמי  ניסיתי גם לחרוט ולא הצלחתי, הבנתי שבאמת הם עשו זאת מסבל רב ונלחמות  על החיים כשאתה נאחז בציפורנים
ענת הקריאה היום קטע שהיה בו משפט שליווה אותי למהלך כל היום ״מידאנק – ארץ מוות רדומה״ וכך הרגשתי.
 כל היום החזק הזה הבהיר לי המון תובנות גם בחיים הפרטיים שלי.. יצאתי יותר מוערכת לחיים שקיבלתי ובאיזשהו מקום גם בזכותם.. הלוואי והייתי יכולה לדעת לשנייה מה עבר אליהם באותו שבריר שניה.. מה הם רצו.. פתאם אני חושבת על הבקשות המטופשות שלי כשאני אומרת לאבא שאני רוצה ליום הולדת איזה אייפון שש או בימבה כשאותו ילד אמר לאבא שלו ״ליום הולדת הוא רוצה כיכר לחם״  כי הוא מת מרעב.
בכל אופן בהמשך היום כל פסיעה הרגישה שלי דריכה על עצמי.. דריכה על העם שלי על אנשים בפרט ועל היהדות, ממש הייתי בתחושה רעה כשאני בעצם עושה דבר מאוד בסיסי שהוא ללכת…
לבסוף כנראה שבאמת באתי לצפות בסרט .. סרט רע ואמיתי לחלוטין, סרט שגבה רצח של מליוני בני תמותה רק בגלל היותם יהודים וסרט שגרם להבין איזה עם חזק אנחנו, וללמוד על המרושת.
יום חמישי , 20 באוגוסט 2015
מסע לפולין.
מידאנק
עופרי

Our pictures from Majdanek

קצת על המקום: מידאנק

מיידנק הוא מחנה ריכוז והשמדה נאצי שהיה ממוקם בפרברי העיר לובלין. המחנה פעל בשנים 1941-1944. המחנה הוקם כמחנה שבויים של האס-אס ובשנת 1943 הוסב למחנה ריכוז.
מחנה מיידנק הוקם סמוך לכביש לובלין-זמושץ-חלם. הוא היה מוקף בגדר תיל כפולה, מחוברת למתח גבוה, ולאורכה 18 מגדלי שמירה. היו במחנה עמודי-תלייה מעץ, תאי גזים וקרמטוריום קטן. ליד המחנה הוקמו בתי-מלאכה, מחסנים, מחסני פחם, מכבסות ועוד. בסך-הכול נבנו 227 צריפים, שבעה תאי גזים ובספטמבר 1943 – קרמטוריום גדול ובו חמישה תנורים.
אסירי מיידנק מתו מתנאים קשים של רעב, תשישות, היגיינה ירודה שהובילה למחלות רבות, ובנוסף רבים מהם נספו בהשמדת המונים באמצעות תאי הגזים והמשרפות.
לקראת סוף שנת 1943 נתן הימלר פקודה לחסל את שאר האסירים שנשארו במחנות הריכוז בגנרלגוברנמן. הסיבה לכך הייתה חשש מהתקוממות במחנות, שגבר לאחר מרד גטו ורשה והמרד במחנות טרבלינקה וסוביבור.
שם המבצע היה "חג הקציר" והוא הוצא לפועל בו זמנית במחנות טרווינקי, פוניאטובה ומיידנק. במבצע זה הוצאו להורג כ-43,000 אסירים יהודים.
במבצע זה, ב-3 בנובמבר 1943, הובאו למקום משאיות עם רמקולים שהשמיעו מוזיקה מחרישת אזניים. האסירים עמדו במסדר בוקר רגיל ומדי פעם נלקחו קבוצות של 100 איש לבורות, אולצו להתפשט ולשכב בתוך הבורות ונשרפו חיים בידי אנשי ס"ס שעמדו על שפת הבורות. רעש הרמקולים גבר על רעש הצרחות. באותו יום, שכונה "יום רביעי של שפיכות הדמים", נרצחו במיידנק 18,400 אסירים.
ליד בורות הנרצחים במבצע "חג הקציר" במיידנק הוקמה אנדרטה גדולה בצורת כיפה ומתחתיה אפר הנרצחים שהוצא מן הבורות. על האנדרטה חקוקה כתובת בפולנית: "הגורל שלנו – אזהרה לכם".
המחנה פוזר ביולי 1944 כחלק ממבצע 1005, אך נהרס רק באופן חלקי עד למועד הגעתו של הצבא האדום אליו. הצבא האדום מצא אלפי אסירים שעדיין נותרו במחנה ושפע עדויות לרצח ההמוני שבוצע שם, בהן תאי גזים, משרפות וצריפי אחסון ומגורים.